ביום שישי ה-25.3.2016 בשעה 12:05 הגיחה לעולם הנסיכה החדשה שלנו, גאיה.
ציפיתי, התרגשתי ווחיכיתי- אך מבחינתי, לאורך כל ההריון התחושה הייתה שעד שלא תהיה לי ביד תינוקת בריאה, אין לדעת מה יהיה. היכולת להיכנס להריון, תשעה חודשים של הריון תקין ובסופה לידה תקינה אינם ברורים מאליו. אל נא נתבלבל- אני לא אדם חרדתי וגם לא הייתי. אך אני מודעת לכך שהיכולת להביא תינוק בריא לעולם, זה נס!
איני בחורה מאמינה, אך ככל שאני מתבגרת וגם לאור עבודתי (בפוסט אחר ארחיב על הריון כקלינאית תקשורת) אני מודעת לכמות הסיבוכים והסכנות העצומה שקיימת בכל שלב ושלב ומודה על היכולת שלי להביא תינוקת מהממת בריאה לעולם!
ההריון עבר בטוב. אפילו התחושה הייתה שעבר מהר מאוד. פרט למספר מקרים בהם לא הרגשתי תנועות ולכן ביקרתי במיון ו/או ברפואה דחופה הכל היה על פי הספר. עבדתי קשה לסגור הכול- דוחות בגן, חפיפה במחלקת שיקום ועניינים טכנים שתמיד מעצבנים והרגשתי נפשית שאני מוכנה.
ביום רביעי בשעה 22:00 התחילו לי צירים קטנים, אך מורגשים וכואבים קלות. היינו כבר במיטה ועדכנתי את מיכוש. מיותר להגיד שמרגע זה לא ישנתי, הייתי דרוכה. לא הרבה קרה ב-20 שעות הראשונות. בבוקר טיילנו בקיבוץ והצירים המשיכו להיות לא סדירים וקצרים.
בחמישי בצהריים אמרתי למיכוש שנראה לי שניסע לבית חולים, רק כדי לוודא שהכול בסדר- כמו שחברתי ענתי אומרת 'לחוצות בע"מ'. במיון אמרו לי את שידעתי- הכול מעולה אך הפתיחה היא רק של אחד. תחזרי הביתה. חזרתי, הצירים התחזקו, תיזמנו צירים והינו בטוחים שהגיע הזמן לצאת לבית החולים. הגענו חזרה למיון לפנות בוקר. תמונה דומה, הכול בסדר, פתיחה שתיים. בשלב הזה הפכתי להיות קצת מיואשת. 30 שעות צירים, אני כבר כאובה ואין התקדמות. חיכינו חצי שעה לרופא ואז פתיחה שתיים וחצי. אוקיי רגע של עידוד, יש התקדמות קלה!
המלצת הרופא היא טיול בסורוקה. תטיילו בסורוקה שעה וחצי ושתחזרו נחליט מה עושים. בינינו לבין עצמו עוד התלבטנו אם לחזור לטללים, אך הרופא הציע עקב המרחק שלא נסע. מיכוש כבר היה גמור ושהוא גמור הוא לא מתפקד. הוא נשלח לישון באוטו ואני יצאתי לטיול לילי ברחבי הבית חולים או ליתר דיוק ברחבי הרחבה הקרובה למיון. הכאבים התגברו ובחזרה למיון דיוחו לנו כי יש פתיחה של שלוש וחצי. עולים לחדר לידה. שוב התלבטות, רציתי לעבור את הצירים בבית עד כמה שניתן...
6:40 חדר לידה, מקלחת זריזה, מוניטור ראשון, מילדת ראשונה, רוצים אפידורל? לא. 7:00 מיילדת שניה, לירז. שלה חלק גדול בלידה הטובה והמשמחת שהייתה לנו. אתם רוצים אפידורל? לא. טוב אני איתכם, איך שנכון לכם. סוף סוף מישהי שהרגישה אתנו עד הסוף. עד פתיחה עשר אני במקלחת, שרותים, מיכי בוא להחזיק לי את הטוש על הגב, מוניטור למספר דקות מעטות והעיקר הוא שאני בשליטה. לירז מעדכנת אותי שהגענו לפתיחה 10 והגיע הזמן לעלות למיטה. משם התחיל חלק בו שלטתי פחות לצערי, שכבתי על הגב והייתי כאובה מאוד. צירי לחץ. לא התכוננתי אליכם מספיק! ביקשתי לרדת, אך לירז אמרה לי שאסור. בשלב מסויים אישרה לי אך אחרי מספר שניות נקראה החוצה ונינזפה. התבקשתי לחזור למיטה. חזרתי. שעה וארבעים של צירי לחץ כאובים בהם אני שכובה על המיטה כאובה. ביקשתי לדבר עם הרופא שאסר עליי לרדת, אך כשהגיע לחדר אמר שמותר אך היה זה כבר מאוחר מדי. בסוף, לירז מחכה לקבל את התינוקת עם רופאה נוספת, מיכי מחזיק לי רגל אחת, מיילדת שנייה רגל נוספת ורופא לוחץ לי על הבטן.
12:05 גאיה מגיחה לעולם! אושר ושמחה רבה. הילדה בריאה שלמה, בוכה והיא יצאה ממני. היא שלנו! מיכוש מתרגש מאוד ואני פשוט שמחה. שמחה מאוד.
הלידה ברובה הייתה טובה, תודות למיילדת המדהימה שלנו לירז. האם יכל להיות טוב יותר, אני יודעת שכן. מקווה שבלידה הבאה אהיה בשליטה כל הזמן ואפעל כל העת כפי שנכון לגוף שלי. אך הכל מתגמד לאור קבלת הנסיכה שלנו לעולם!
תחילתה של תקופה חדשה- מיכוש, גאיה ואני!
נכנסנו שניים, יצאנו שלושה.
ציפיתי, התרגשתי ווחיכיתי- אך מבחינתי, לאורך כל ההריון התחושה הייתה שעד שלא תהיה לי ביד תינוקת בריאה, אין לדעת מה יהיה. היכולת להיכנס להריון, תשעה חודשים של הריון תקין ובסופה לידה תקינה אינם ברורים מאליו. אל נא נתבלבל- אני לא אדם חרדתי וגם לא הייתי. אך אני מודעת לכך שהיכולת להביא תינוק בריא לעולם, זה נס!
איני בחורה מאמינה, אך ככל שאני מתבגרת וגם לאור עבודתי (בפוסט אחר ארחיב על הריון כקלינאית תקשורת) אני מודעת לכמות הסיבוכים והסכנות העצומה שקיימת בכל שלב ושלב ומודה על היכולת שלי להביא תינוקת מהממת בריאה לעולם!
ההריון עבר בטוב. אפילו התחושה הייתה שעבר מהר מאוד. פרט למספר מקרים בהם לא הרגשתי תנועות ולכן ביקרתי במיון ו/או ברפואה דחופה הכל היה על פי הספר. עבדתי קשה לסגור הכול- דוחות בגן, חפיפה במחלקת שיקום ועניינים טכנים שתמיד מעצבנים והרגשתי נפשית שאני מוכנה.
ביום רביעי בשעה 22:00 התחילו לי צירים קטנים, אך מורגשים וכואבים קלות. היינו כבר במיטה ועדכנתי את מיכוש. מיותר להגיד שמרגע זה לא ישנתי, הייתי דרוכה. לא הרבה קרה ב-20 שעות הראשונות. בבוקר טיילנו בקיבוץ והצירים המשיכו להיות לא סדירים וקצרים.
בחמישי בצהריים אמרתי למיכוש שנראה לי שניסע לבית חולים, רק כדי לוודא שהכול בסדר- כמו שחברתי ענתי אומרת 'לחוצות בע"מ'. במיון אמרו לי את שידעתי- הכול מעולה אך הפתיחה היא רק של אחד. תחזרי הביתה. חזרתי, הצירים התחזקו, תיזמנו צירים והינו בטוחים שהגיע הזמן לצאת לבית החולים. הגענו חזרה למיון לפנות בוקר. תמונה דומה, הכול בסדר, פתיחה שתיים. בשלב הזה הפכתי להיות קצת מיואשת. 30 שעות צירים, אני כבר כאובה ואין התקדמות. חיכינו חצי שעה לרופא ואז פתיחה שתיים וחצי. אוקיי רגע של עידוד, יש התקדמות קלה!
המלצת הרופא היא טיול בסורוקה. תטיילו בסורוקה שעה וחצי ושתחזרו נחליט מה עושים. בינינו לבין עצמו עוד התלבטנו אם לחזור לטללים, אך הרופא הציע עקב המרחק שלא נסע. מיכוש כבר היה גמור ושהוא גמור הוא לא מתפקד. הוא נשלח לישון באוטו ואני יצאתי לטיול לילי ברחבי הבית חולים או ליתר דיוק ברחבי הרחבה הקרובה למיון. הכאבים התגברו ובחזרה למיון דיוחו לנו כי יש פתיחה של שלוש וחצי. עולים לחדר לידה. שוב התלבטות, רציתי לעבור את הצירים בבית עד כמה שניתן...
6:40 חדר לידה, מקלחת זריזה, מוניטור ראשון, מילדת ראשונה, רוצים אפידורל? לא. 7:00 מיילדת שניה, לירז. שלה חלק גדול בלידה הטובה והמשמחת שהייתה לנו. אתם רוצים אפידורל? לא. טוב אני איתכם, איך שנכון לכם. סוף סוף מישהי שהרגישה אתנו עד הסוף. עד פתיחה עשר אני במקלחת, שרותים, מיכי בוא להחזיק לי את הטוש על הגב, מוניטור למספר דקות מעטות והעיקר הוא שאני בשליטה. לירז מעדכנת אותי שהגענו לפתיחה 10 והגיע הזמן לעלות למיטה. משם התחיל חלק בו שלטתי פחות לצערי, שכבתי על הגב והייתי כאובה מאוד. צירי לחץ. לא התכוננתי אליכם מספיק! ביקשתי לרדת, אך לירז אמרה לי שאסור. בשלב מסויים אישרה לי אך אחרי מספר שניות נקראה החוצה ונינזפה. התבקשתי לחזור למיטה. חזרתי. שעה וארבעים של צירי לחץ כאובים בהם אני שכובה על המיטה כאובה. ביקשתי לדבר עם הרופא שאסר עליי לרדת, אך כשהגיע לחדר אמר שמותר אך היה זה כבר מאוחר מדי. בסוף, לירז מחכה לקבל את התינוקת עם רופאה נוספת, מיכי מחזיק לי רגל אחת, מיילדת שנייה רגל נוספת ורופא לוחץ לי על הבטן.
12:05 גאיה מגיחה לעולם! אושר ושמחה רבה. הילדה בריאה שלמה, בוכה והיא יצאה ממני. היא שלנו! מיכוש מתרגש מאוד ואני פשוט שמחה. שמחה מאוד.
הלידה ברובה הייתה טובה, תודות למיילדת המדהימה שלנו לירז. האם יכל להיות טוב יותר, אני יודעת שכן. מקווה שבלידה הבאה אהיה בשליטה כל הזמן ואפעל כל העת כפי שנכון לגוף שלי. אך הכל מתגמד לאור קבלת הנסיכה שלנו לעולם!
תחילתה של תקופה חדשה- מיכוש, גאיה ואני!
נכנסנו שניים, יצאנו שלושה.
